פרדוקס בית-הכנסת הריק

את חופשת הפסח ביליתי בניו יורק. אני מאוד אוהב את העיר הזו; תמיד נראה לי כאילו היא משתנה בקצב מסחרר, ולא תמיד אני מספיק להבחין בשינויים. אבל בחופשה הזו לא יכולתי שלא לשים לב לשינוי משמעותי עבורי: בתי-הכנסת בעיר היו ריקים. לא רק בהשוואה לכנסיות ולמסגדים, שהיו מלאים להפליא, ולא רק ביחס לתאריך בשנה (כזכור, היה פסח), אלא אבסולוטית – בתי-הכנסת בעיר פשוט התרוקנו. ולפני שתקפצו לספר לי שבית-הכנסת ההוא או הזה תמיד מלא ועמוס אנשים, אומר לכם כבר עכשיו כי גם עם בתי-הכנסת האלו, רובם של בתי-הכנסת שראיתי (והיו לא מעט כאלה) פשוט היו ריקים. ולא מדובר רק בניו יורק, אלא גם בלונדון ופריז, ערים בהן אני מבקר לא רק כתייר מזדמן, אלא על בסיס קבוע.

זה כמובן העלה אצלי תהיות: למה? ומה יש ביהדות שמרחיק את האנשים מבתי-הכנסת, שלכאורה עומדים בבסיסה של היהדות? כשאני חושב על זה, נראה לי שמהות היהדות טמונה פחות בקיום מצוות, ויותר בלימוד. נכון שיש רבים המותחים קו ישיר בין לימוד התורה לקיום מצוות, אבל אני לא נמנה עליהם. בעיניי לב העניין הוא הלימוד, ערך מרכזי ומשמעותי שהיהדות מבליטה ומקדשת במגוון אופנים.

קידוש הלימוד – או השכלה וחוכמה, אם תרצו – יוצר בעיניי איזושהי סתירה אינהרנטית שהיהדות מכילה: מצד אחד, הלימוד הופך אנשים לחכמים ומשכילים יותר, ומצד שני, ככל שהם משכילים וחכמים יותר הם נוטים להתרחק מהדת, שטקסיה ומצוותיה עלולים להיראות בחלוף זמן, עם הלימוד, כאבסורדיים-משהו. זו, אגב, אמיתה שקיימת לא רק ביהדות – בכל העולם כולו לימוד והשכלה מרחיקים מהדת. בעצם זה נראה לי כמין מעגל קסמים בו היהדות דוחפת אותנו ללמוד, ואילו הלימודים, בתורם, דוחפים אותנו מחוץ לבית-הכנסת.

אני אומנם לא אדם דתי, אבל בכל זאת ציער אותי לראות את בתי-הכנסת הריקים. אבל אם אני מסתכל על העניין מהפרספקטיבה הזו, ייתכן שדווקא בגלל הלימוד - ועימו ההשכלה - התרוקנו בתי-הכנסת. בשונה מהפוסטים הקודמים שלי, אין לי תשובה פסקנית ונחרצת למה זה ככה, ותכל'ס אני לא בטוח שיש צורך בתשובה. לעת עתה אני מסתפק בפרדוקס שלימוד התורה לכאורה מספק ללומדים את האמצעים להתרחק ממנה.