ביטחון בדרכים
הנושא שהכי מושל פה בכיפה זה הביטחון. הביטחון הוא הסעיף הכי גדול בתקציב הישראלי, וגם הנושא הכי מדובר חדשותית. היום אנחנו מדברים על טילי ה-300S, אתמול על החלטת הקונגרס האמריקאי לגבי ההסכמות עם איראן, שלשום זה היה תחקיר על יום שישי השחור בשג'עייה, וכן הלאה וכן הלאה. הבנתם את הפרינציפ: ביטחון זה מאוד חשוב, ולכן מפנים לשם כל כך הרבה משאבים ותשומת לב. הסיבה לחשיבות העצומה של הנושא הזה היא ברורה: שמירה על חיי אדם והפחתת הפגיעה בהם למינימום האפשרי.
עד כאן הכול ברור. מה שפחות ברור זה למה ההיגיון הזה, שעובד מצוין בכל האמור בביטחון, לא תופס, למשל, בכל האמור בתאונות דרכים. זה אחד הפרדוקסים הכי מוזרים במדינת ישראל, לפיו אנחנו מוכנים להשקיע רבות בשמירה על חיי אדם, אבל רק אם מדובר בביטחון. ומה זה משנה, בעצם? הרי הרוג הוא הרוג, והתוצאה העגומה היא אותה תוצאה בין אם אותו אדם נהרג באירוע ביטחוני ובין אם נהרג בתאונת דרכים.
ואני לא יכול שלא לשאול, איך ייתכן שאנחנו מרימים קול זעקה צודק וחשים כאילו מדובר באבלנו שלנו כאשר יש לנו הרוגים באירוע ביטחוני, אבל קולנו לא נשמע בנושא תאונות הדרכים? אנחנו לא מצליחים לעצור את המגיפה: ב-2015 נספרו עד כה יותר הרוגים בתאונות דרכים מאשר היו בתקופה זו בשנים עברו. ועוד לא אמרנו מילה על הפצועים, שיש בהם פצועים קל ובינוני וקשה, וכאשר אצל כולם הפגיעה היא לא רק בהם אלא בכל משפחתם ואהוביהם, כמו אדווה של הרס שגדלה ומתפשטת.
אז מה הממשלה עושה כדי למנוע תאונות דרכים ולצמצם ככל האפשר את מספר ההרוגים העולה? אולי לא כלום, אבל בטח לא מספיק. כך גם השר לענייני תחבורה, ישראל כץ, שנראה כי הוא עסוק בעיקר בפוליטיקה קטנונית וזוטות הרבה יותר משהוא עסוק בענייני משרדו. ויש המון מה לעשות. למשל, להגביר משמעותית את נוכחות השוטרים בכבישים, שם הם נראים בקושי או בכלל לא. ואין לי ספק שתהיה לכך השפעה משמעותית, כי הרי כולם נוהגים יותר בזהירות כשהם רואים שוטר. לא מצלמות, שנראה שתרומתן לנושא הבטיחות קטנה מתרומתה הכספית למשטרה, אלא שוטרים בשר ודם. את כוח האדם הנדרש לשם כך אפשר לנייד לכבישים, למשל, ממעצרים חסרי תוחלת של מעשני גראס. זה אולי לא הכול, אבל זו התחלה טובה. עכשיו רק צריך שהממשלה תרים את הכפפה.
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך: ישראל 2.0, הורדת מחירי הדירות: עבודה בעיניים, פוליטיקיימות
