על צביעות ומוסר כפול
בואו נתחיל עם המובן מאליו, כי אולי זה לא מובן מאליו: רצח התינוק עלי דוואבשה בכפר דומא ורצח הנערה שירה בנקי במצעד הגאווה מזעזעים. בלי אבל ובלי הסתייגות. רצח הוא תמיד מזעזע, אבל כשהוא קורה על רקע גזעני או הומופובי ויותר מזה, כאשר מדובר בילדים – ובשני המקרים נרצחו ילדים - הוא מזעזע יותר. סמיכותם של שני מקרי הרצח הללו זה לזה הביאה את העולם לראות אותם כאירוע אחד, ואת מדינת ישראל והרוצחים הנתעבים כמקשה אחת.
מקומם במיוחד שצריך להידרש לתגובות בעולם בזמן כזה, אבל יותר מקומם מזה הוא גל התגובות עצמו שלא רק מגנה את ישראל כמדינה, אלא גם דורש שתיכף ומיד יינקטו כל מיני צעדים נגד מדינת ישראל. אילו צעדים? מה שאתם מדמיינים, ועוד כמה שלא: קריאה לדיון דחוף באו"ם, גינויים לממשלת ישראל וקריאות להביא את ישראל לדיון בהאג על פשעי מלחמה. ולא מדובר בתגובה אחת או שתיים אלא במגמה, ובערימה שלמה של תגובות היסטריות שיצאו מפרופורציות. כן, רובן מתייחסות בעיקר לרצח אחמד דוואבשה, אבל לא מעט תגובות כאלו קושרות בינו לבין רצח שירה בנקי במצעד הגאווה, ולכולן אג'נדה אחת: דה-לגיטימציה של מדינת ישראל.
ולא קשה לדעת שמדובר שביותר ממחאה לגיטימית מול מעשי רצח מזעזעים: כשמאשימים את מדינת ישראל במעשי הרצח ולא את האינדיבידואלים שביצעו אותם, כאילו שהיא מעודדת מעשי זוועה כאלו או תומכת בהם, זו לא המציאות, זו אג'נדה. כשמחזיקים באמת מידה כפולה, כשאחת, מחמירה במיוחד, מיועדת אך ורק למדינת ישראל והשנייה, מקלה במיוחד, מיועדת לכל שאר המדינות בעולם, זו לא המציאות, זו אג'נדה.
רוצים דוגמאות? באמת שלא חסר, אבל הנה אחת מהן: כשמוחמד מראח, אזרח צרפתי ומוסלמי, ביצע פיגוע מזעזע בבית-ספר יהודי בטולוז ורצח, בין היתר, את מרים מונסנגו בת ה-8 בירייה בראש מטווח אפס, האם נשמעו קולות שתבעו לקרוא את צרפת לדיון מיוחד באו"ם בגלל הרצח האכזרי הזה, או הציעו לתבוע אותה לדין בהאג? אל תטרחו לגרד בראש כשאתם מנסים להיזכר, לא היו. ועוד אחת: דאעש טבחו כבר באלפי אזרחים חפים מפשע, גברים, נשים וכן, גם ילדים. האם מישהו קורא לכל המוסלמים רוצחים או יוזם דה-לגיטימציה של האיסלאם? בוודאי שלא. כשזה קורה נשמעות בעיקר קריאות מסוג ה"אסור להכליל, אלה לא כל המוסלמים", וכאלה דברים. ובאמת אסור להכליל, ובאמת אלה לא כל המוסלמים, אבל משום מה כל הפגנות הסובלנות האלו לא תקפות כשזה מגיע למדינת ישראל. דוגמאות נוספות לצביעות הזו לא חסרות, מה שחסר זה מישהו שידע להילחם בשמנו במסע הדה-לגיטימציה שעושים לנו, ובכל האמצעים. זה לא יפריע למדינת ישראל למצוא את הרוצחים מדומא (הרוצח ממצעד הגאווה כבר נתפס) ולשפוט אותם בכל חומרת הדין, כיאה למנוולים שהם. אבל זה גם לא צריך להפריע למדינת ישראל להילחם בהכללה מקוממת של עם שלם ומדינה שלמה, ובאג'נדה הכעורה שמסתתרת מאחוריה.
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך: Nous Sommes Charlie, בכל דאעש יש גם טוב, הרוב לא קובע
