בושה
יותר מכל אני מרגיש היום בושה. אני מנסה לסנן את המילים, ולחשוב אולי יש דרך יותר נעימה להגיד את זה, אבל לא, אני חש היום בושה. אני חש בושה שאתמול, במהלך הפיגוע בבאר-שבע, בוצע לינץ' בהפטום זרהום ז"ל, שכל חטאו היה שהוא לא נראה כמונו, ושנקלע לפיגוע. זרהום ז"ל נורה תחילה בידי הקב"ט של התחנה המרכזית בבאר-שבע, והוא אולי מהיחידים מאלו שהיו מעורבים במותו אליו אי אפשר לבוא בטענות. כלומר, מה לנו כי נלין על שאיש ביטחון טעה בזהותו את זרהום כמחבל בעיצומו של פיגוע? אין לנו מה. הקב"ט סבר בטעות שמדובר במחבל, ובעיצומו של פיגוע קשה פעל כפי שאומן לפעול. זו טעות איומה בזיהוי, אבל בבלגן ובמהומה ששררו בזירת הפיגוע זו טעות שעלולה לקרות להמון אנשים (אולי אפילו לכולם), ואין לי ספק בכלל שהשגיאה הקשה הזו, שעלתה בחיי אדם, רובצת על מצפונו של הקב"ט, שסבר בטעות שהוא יורה במחבל.
לא בקב"ט אני מתבייש, אלא באלו שביצעו בזרהום לינץ' פרוע. באלו שהחליטו לקחת את החוק לידיהם ולשמש שופטים ותליינים גם יחד. שראו אדם פצוע ומנוטרל על הרצפה ובכל זאת מצאו לנכון להכות אותו ולהשליך עליו חפצים ולרצוח אותו באופן הנורא ביותר. בצילומים הנוראים מאתמול נראים מתי מעט שמנסים להגן על זרהום מהלינץ', אבל ללא הועיל. הרי גם אם היה מדובר במחבל, הרי שברגע שהוא נוטרל ולא מסוגל לפגוע עוד באיש, אין מה לגעת בו או להכות אותו, וזה משהו שלכאורה אמור להיות ברור לכל אדם. ישראל היא מדינת חוק, ולה בתי משפט וגופי מודיעין שיטפלו במחבל. אין שום גבורה או תועלת בביצוע לינץ' במחבלים שנתפסו, מלבד ירידה לדרגת האויבים הכי שפלים שלנו, כזו שהופכת אנשים לבהמות מהזן הגרוע ביותר.
עד אתמול היה לי ברור שאנחנו, כיהודים, שונים מהאויבים שלנו. שלעולם לא נידרדר לידי ביצוע לינץ' ברברי באדם. כל אדם. בעיקר התחושה קשה כי מדובר כאן באדם חף מפשע, אבל גם לינץ' במחבל שכבר לא מהווה סכנה מעורר את אותן תחושות קשות. את עוצמת התחושות והשפל המוסרי שאירועי אתמול מייצגים מבטאת היטב אמירה ידועה של איש רוח, שנשאל אם יכול להיות משהו יותר גרוע מהשואה, ועל זה הוא ענה "יכולנו להיות הרוצחים".
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך: 9/11 כחולבן, מחוץ לקופסה, עולם אכזר, עולם מוזר
