אין להם מה להפסיד
מאיפה הגיע הטרור ואיך צומחים טרוריסטים היא שאלה יותר עתיקה מאז דודו זר ובץ שאלו "איך צומח ילד" בפרפר נחמד, ובניגוד לה גם קצת יותר מורכבת. לא שזה מפריע לכל מיני אנשים (לא יודע איך לקרוא להם, כי "אידיוטים" זה אולי מדויק אבל גם מעליב, אז נסתפק ב"אנשים") להכריז שמתקפת הטרור האחרונה בפריז היא בגלל שלאותם מחבלים "לא היה מה להפסיד" ובכלל זו תוצאה של ילדותם העשוקה של המחבלים, אחוזי האבטלה הגבוהים בשכונות בהן הם מתגוררים, והעדר אופק אישי.
עכשיו, וואלה, אני לא אומר שכל אלו הם מנופים להעצמה אישית ומומלצים לכל אדם ואדם כדי לצמוח כבן אנוש ולהצליח בחיים. כלומר, זה באמת רע ונורא ואיום ועוד סופרלטיבים שליליים שהמהגרים הללו לא חשו מעורים בצרפת (או בכל מדינה אחרת שספגה טרור כזה והאשמות כאלו), ושסבלו מאבטלה וקיפוח, עוני ובורות. ובהכרח למגייסים של דאעש קל יותר למצוא אוזניים קשובות אצל אנשים שסובלים מכל הללו. אבל לתלות את כל הטרור והצמחת טרוריסטים מבית בתנאים האלו זה לא פחות ממגוחך.
הטרוריסטים המוסלמים הקיצוניים, שהקימו ומתחזקים את המפעל ששמו "דאעש" - כמו גם ארגוני טרור אחרים - ואלו שביצעו את הפיגועים בצרפת - ומבצעים פיגועים בעוד מקומות – אין מונופול על סבל קבוצתי ואישי וילדות עשוקה, ושני אלו הם לא תירוץ, ולא יכולים לשמש תירוץ, לפגיעה באנשים אחרים. בואו נחשוב על עוד כמה קבוצות אתניות שסבלו באופן קבוצתי וגורף, ולא הקימו ארגוני טרור: נגיד, תושבי הפאבלות בברזיל. נגיד, אמריקאים ילידים. כל אלו סבלו מצוקה וקשיים של ממש, ובכל זאת לא קמו כקבוצה לטבוח באנשים אחרים. דוגמאות הרי לא חסר, והעולם לא היה ולא יהיה אוטופיה מושלמת בה כולם מאושרים ולכולם טוב.
מאיפה בעצם מגיע הביטוי המאוס הזה של "אין להם מה להפסיד"? הרי מי שבאמת אין לו שום דבר להפסיד עלול, אולי, להתאבד, אבל לא לבצע פיגוע שירצח גם אנשים אחרים, שיש להם מה להפסיד. בעיניי מדובר ברעה חולה שמאפיינת את העולם המערבי, שכשחובטים בו ורוצחים אותו נסוג לאיזה ריטואל הזוי של האשמת הקורבן (כלומר, האשמת עצמו), ולא מבין שהיחיד שאשם בטרור האיסלאם הקיצוני זה האיסלאם הקיצוני, שזורע שנאה ורצחנות בקרב מאמיניו. ואם העולם המערבי לא יפנים את זה במהרה, הוא פשוט ייכחד.
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך: טרור הוא טרור הוא טרור, מחוץ לקופסה, שמו עלינו סטיגמה
